Banner Top
ראשון, 21 אוקטובר 2018 13:06

בכל סרלואי, מוסף שבת

מעטים הם ספרי השירה שמציגים מסע פואטי אחיד ושלם, ומעטים עוד יותר המשוררים שכל כתיבתם היא מהלך מובהק שניתן להתחקות אחריו, ויחד עם זאת בכל שיר שלהם יש חידוש. שירתה של מירי גלעד היא כזו; שעה שמשוררים רבים הולכים בעקבות העבר – לפעמים מתוך הקלות הבלתי נסבלת של הכתיבה בעקבות הזיכרון – ומחפשים בחוויות הילדות ונופיה את ניחוחה וטעמה של עוגיית המדלן של פרוסט, מחפשת גלעד אחר סוד החיים המפעם בה מכוחם של הוריה, שנולד מתהומות המוות של השואה: "עֹודִי מְגַשֶּׁשֶׁת אַחַר סוֹד הַזָּהָב שֶׁבְּלֵב אִמִּי / לְבַל תֵּעָלֵם הַיַּבָּשָׁה הַיְרֻקָּה / פֶּן תִּדֹּם הַקְּרִיאָה / לָלֶכֶת / מִזְרָחָה".

Published in ביקורות
ראשון, 21 אוקטובר 2018 13:03

שלומית כהן-אסיף, הארץ

שירה נטו. לא תמצאו פה אחרית דבר של פרופסור זה או אחר, גם לא זר מחמאות שגורות על העטיפה האחורית. בקובץ השירים החדש של מירי גלעד "מקום הולדתי נוקש על גבי" תמצאו שורות כמו: "לא ידעתי איך להתאים את כף לבי לכף היד", או: "באין עדים גם היד התמה נשלחת אל אבן להיות כלי ליצר לב האדם", ועוד: "השמחה שלמדתי מאבי/ היתה שמחת השיבולים המלאות". והמקלדת אינה מתאפקת ומצטטת עוד שתי שורות: "וגם אם נמעד, מוטב כי נמעד/ בין חרציות לוהטות".

Published in ביקורות
ראשון, 21 אוקטובר 2018 12:59

יערה בן-דוד, עיתון 77

שם ספרה של מירי גלעד עם התצלום על עטיפתו הם כרטיס ביקור טוב מאין כמוהו לעולם שִירִ י שכולו הכָלָה של מושאי אהבה וכמיהה למקור צמיחתה בילדות. ממנו נגזרים קטעי חיים רבי משמעות עבורה, ובהם דמויות משפחתיות, תמונות מצב ותחושות בתהפוכות הזמן.

Published in ביקורות